פיטורים לאחר חופשת לידה

חוק עבודת נשים קיים משנות ה-50 של המאה הקודמת והוא נוגע בין השאר לפיטורים לאחר חופשת הלידה. מעביד לא יכול לפטר עובדת לאחר חזרתה מחופשת הלידה אלא לאחר 60 יום מתום חופשת הלידה. חוק זה בא להגן על יולדות אשר מעסיקים מנסים להיפטר מהם כמה שיותר מהר, וכמובן שהוא נוגע גם למהלך חופשת הלידה עצמה שפיטורין במהלכה יכולים להגיע בשתי אפשרויות. האחת, המעסיק מצליח להוכיח שהפיטורין לא קשורים בשום דרך שהיא ללידה עצמה, לחופשת הלידה או להיעדרות של העובדת בגלל הלידה, והשנייה, העסק נסגר, פשט רגל וכדומה, וכשמדובר על תאגיד ניתן לפטר רק לאחר צו פירוק.

החוק הנוגע לפיטורים לאחר חופשת הלידה הוא חוק שבא להגן כמעט בכל מחיר על היולדת ולמנוע מהמעביד "להתחכם" על ידי נקיטת צעדים מסוימים. כך למשל המעסיק אינו יכול להגיד לעובדת: "את חוזרת ל-60 יום בגלל שהחוק מחייב אותי ולאחר מכן אני מפטר אותך" בדיוק בשביל זה יש תוספת בחוק המבהירה שרק לאחר 60 יום המעביד צריך לתת את ההתרעה של ה-30 יום, מה שבפועל יוצר 90 ימים. המעביד גם לא יכול לפדות את 60 הימים שלאחר החופשה בכסף וכך להיפטר מן העובדת מוקדם יותר אלא הוא חייב להשאיר אותה בעבודה בפועל. מעביד גם לא יכול בתקופה זו לשנות תפקיד או להרע את תנאי העבודה, ולסיכומו של העניין המעביד בידיים כבולות בכל התקופה הכול בשביל לשמור על זכויותיה של היולדת.