דמי מחלה

על פי התיקון האחרון לחוק זכיות עובדים מיום 28/3/11, עובד זכאי לתשלום דמי מחלה באופן הבא:

עבור היום הראשון למחלה – כלום

בתיקון קודם לחוק דמי מחלה מיום 23/7/2009, נקבע כי חל איסור על פיטורי עובד שנעדר מעבודתו ושוהה בחופשת מחלה בתשלום, וזאת עד לתקופת הזכאות המקסימאלית ועל פי מס' הימים שנצברו לו.
ההוראה לא תחול על מעביד שנתן לעובד הודעה מוקדמת לפיטורים לפי חוק, בטרם נעדר העובד עקב מחלתו.

רכיב השכר שיובאו לעניין דמי מחלה (סע' 6 לחוק):

• שכר
• תוספת: וותק, יוקר, משפחה, מחלקתית או מקצועית
• כל תוספת אחרת המשולמת לעובד בעד יום עבודתו הרגילה בצירוף כל התוספות האמורות

דין דמי המחלה המשתלמים מאת מעביד כדין שכר עבודה לכל דבר ועניין (סעיף 7 לחוק)

• לעניין הלנת שכר
• לעניין היעדר זכות קיזוז (במגבלת החוק בלבד)
• לעניין היעדר זכות עיקול (במגבלת החוק בלבד)
• לעניין המועד לתשלום

עובד שבתקופת מחלתו עבד בשכר או בתמורה אחרת לא יהיה זכאי לדמי מחלה עקב אותה מחלה, ואם כבר שולמו לו רשאי המעביד לתבוע החזרתם או לנכותם מכל סכום שהוא חב לעובד (סע' 11 לחוק).

תקופת הזכאות המקסימאלית (סע' 4 לחוק): 1.5 ימים לכל חודש עבודה אצל אותו מעסיק באותו מקום עבודה, ולא יותר מ- 90 ימים.

אבחנה בין עובד במשכורת קבועה לבין עובד בשכר (לפי שעה) – סע' 2 לחוק:

6 סוגי עובדים

I. עובד במשכורת – תקופת המחלה היא כל ימי המחלה שכתוב באישור המחלה, לרבות ימי מנוחה שבועית וחגים

II. עובד בשכר שעבד עבודה מלאה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה, תקופת המחלה היא כל ימי מחלתו למעט ימי מנוחה שבועית וחגים.

לדוגמא:
עובד שעובד 6 ימים בשבוע
שבת זה יום המנוחה שלו
יש לו 50 ימי מחלה צבורים
חלה ביום רביעי ה- 1 לחודש יוני
קיבל אישור רפואי להיעדר ל- 15 ימים

ישלם לו המעביד מתוך 15 ימים ( 1-15 ליוני) שהרופא ציווה כדלקמן:

בסה"כ זכאי העובד לנצל – 13 ימי מחלה (לא כולם בתשלום מלא)

III. עובד שלא עבד עבודה מלאה, עובד בחלקיות משרה (= לסירוגין), תקופת המחלה שלו היא כל ימי מחלתו למעט ימי מנוחה שבועית וחגים כפול היחס שבין הימים שעבד העובד ברבע השנה של העבודה המלאה ביותר שב- 12 החודשים שקדמו למחלה, לבין ימי העבודה באותו רבע שנה.

הסבר:

1. הולכים אחורה ובודקים 12 משכורות אחרונות של העובד. מתוך 12 המשכורות האחרונות, מחפשים 3 חודשים רצופים שבהם נרשמו מס' ימי העבודה הגדול ביותר
2. מחברים את מס' הימים שהוא עבד בחודשים אלו – נניח שיצא 29 ימים
3. בודקים כמה ימי עבודה היו באותם שלושה חודשים בסה"כ, נניח שיצא 75 ימים (3 חוד' X 25 ימי עבודה בכל חודש)
4. מוצאים את היחס ביניהם: 29/75 = 0.38
5. כופלים את תקופת ימי המחלה שרשומה באישור של הרופא, למעט ימי מנוחה שבועית וחגים (בדוגמא יצא 13 ימים מתוך 15 ימים קלנדריים) ב- יחס שיצא:
   0.38 X 13 = זכאי ל- 4.94 ימי מחלה (לא כולם בתשלום מלא).

IV. עובד בשכר או עובד לסירוגין (שעובד בחלקיות משרה), שטרם הגיע לוותק של 3 חודשים בעבודה: עושים ממוצע שבועי של ימי עבודתו בתקופה שקדמה למחלה ביחס למספר 6 ואת זה כופלים במס' ימי המחלה =

לדוגמא:
אם עבד 7 שבועות בסה"כ לפני המחלה והממוצע ימי העבודה עובד על 2 ימים בשבוע, ועושים יחס של 2 ל- 6 = 0.33.
את ה- 0.33 כופלים במס' ימי המחלה שהרופא רשם למעט ימי מנוחה שבועית וחגים, קרי 13 X = אומנם זכאי ל- 4.33 ימי מחלה אבל בגלל וותקו הקטן, אין לו מספיק צבירה של ימי מחלה ולכן יקבל תשלום חלקי בלבד ביחס לצבירתו.

V. עובד בשכר או עובד לסירוגין נהג לעבוד בימי המנוחה השבועית שלו ובימי חג בטרם מחלתו, אזי יובאו ימים אלו בחשבון תקופת המחלה (= בדוגמא 15 ימים ולא 13).

בנוסף, עובד בשכר או לסירוגין שנהג לעבוד בימי המנוחה השבועית ובחגים בטרם מחלתו, מחברים את מס' ימי העבודה שהעובד עבד בשלושת החודשים המלאים ביותר ב- 12 החודשים האחרונים לעבודתו ומחלקים ב- 90 (ולא במס' ימי העבודה המרביים בשלושת החודשים). ואת זה כופלים במס' ימי המחלה.

לדוגמא: אם עובד עבד 34 ימים (שבת, חג וימים רגילים בסה"כ ב- 3 חודשים המלאים) –

34/90 = 15 X 0.37 (עפ"י אישור המחלה) = זכאי ל- 5.66 ימי מחלה לא כולם בתשלום מלא.

VI. עובד לסירוגין שעובד פחות מ- 3 חודשים אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה ועובד בימי המנוחה השבועית והחגים, עושים ממוצע שבועי של מספר ימי העבודה שעבד העובד בשבועות שקדמו למחלה, ואת המספר מחלקים בספרה 7 (במקום ב- 6).

לדוגמא:
אם עבד 7 שבועות בסה"כ לפני המחלה והממוצע ימי העבודה עובד על 3 ימים בשבוע: 3 = 15 X 0.42 (עפ"י אישור המחלה לרבות מנוחה וחג) = 7
אומנם זכאי ל- 6.42 ימי מחלה אבל בגלל וותקו הקטן, אין לו מספיק צבירה של ימי מחלה ולכן יקבל תשלום חלקי בלבד ביחס לצבירתו.

הועלה לאתר ב-18.7.2011